מנזר בטאליה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, יצירת מופת של ארכיטקטורה גותית הידועה בזכות האלמנטיים האמנותיים המנואליים שלה.
המובן של השם בטאליה הוא "קרב" (באנגלית: Battle). העיר, יחד עם המנזר הידוע שלה, נוסדה על ידי ז'ואאו הראשון, מלך פורטוגל, כדי לחלוק כבוד לניצחון הפורטוגלי בקרב אלז'וברוטה שהתרחש ב-14 באוגוסט 1385 במרכז פורטוגל.
הקרב היה בין ממלכת פורטוגל ובעלת בריתה ממלכת אנגליה, לבין ממלכת קסטיליה (צפון מרכז ספרד של ימינו), שתמכו בה בעלי ברית מאיטליה, צרפת ועוד. לממלכת קסטיליה היו שאיפות השתלטות על פורטוגל, אול הקרב הסתיים בניצחון מכריע של הפורטוגזים והבטיח את עצמאותה של פורטוגל.
1. הכניסה הראשית למנזר (Portal Principal)
הכניסה למנזר מלאה במוטיבים דתיים ובדמויות דתיות ומהעולם השמיימי - בתולות, קדושים מעונים, אפיפיורים, בישופים, נזירים, קדושים, מלאכים ועוד עוד. הם מזמינים את הצועדים אל השער להיכנס פנימה אל המנזר.
2. חדר האסיפות (Casa do Capítulo)
חדר האסיפות של המנזר הוא שטח מרובע רחב ידיים, מכוסה בתקרה מקומרת מרשימה ונועזת של כוכב בעל שמונה נקודות, ללא תמיכה מרכזית. לאחר הכנסייה, זו היה המרחב החשוב ביותר בחיי היום-יום של הנזירים הדומיניקנים, אשר היו מתכנסים כאן כדי לדון בנושאים הרלוונטיים לאמונתם וגם בעניינים הנוגעים לחיי היומיום שלהם במנזר.
בתוך בית האסיפות, על אחת הקורות שהונחו בפינות, ישנה דמות של סתת אבן: הוא כורע ומחזיק בידיו כלי מדידה ולראשו טורבן (כיסוי ראש של פיסת בד הנכרכת סביב הראש), כפי שהייתה האופנה במאה ה-15.
כיום חולק האולם המרשים הזה כבוד לכל מי שמת בקרבות האומה הפורטוגלית. שרידיהם של שני חיילים פורטוגליים שנהרגו בקרבות מלחמת העולם הראשונה וזהותם אינה ידועה הובאו למנוחות כאן בשנת 1921. חיילים שומרים על הקברים. לצידם "להבת המולדת" בוערת בלהבת אש תמיד.
3. הקָפֵּלָה של המייסד (Capela do Fundador)
הקפלה הזו לא הייתה חלק מהתכנון המקורי של המנזר, אלא נוסדה ביוזמתו של המלך ז'ואאו הראשון שרצה לבנות פנתיאון, מקום קבורה, למשפחתו המלכותית. הבנייה הושלמה בשנת 1434 לערך. זהו מרחב מלא חשיבות היסטורית ואמנותית.
מתכנית ריבועית בסיסית, משתנה הקפלה במרכז למתומן מכוסה בתקרה מוקמרת בצורת כוכב, מעל לקבר הגרנדיוזי של המלך ז'ואאו הראשון והמלכה פיליפה מלנקסטר. בסרקופג (מיכל האבן המשמש כארון קבורה), הזוג המלכותי מפוסל אוחז ידיים. בקיר המרוחק בצד הדרומי נמצאים של ילדי הזוג המלכותי, שכונו על ידי המשורר לואיש דה קמואש "הדור המהולל", על תרומתם החשובה להפיכת פורטוגל למעצמה ימית בתקופת עידן התגליות. בין הקברים נמצא זה של אנריקה הספן, שנחשב כמבשר עידן התגליות.
4. הכנסייה (Igreja)
כאשר נכנסים לכנסיית סנטה מריה דה ויטוריה דרך הכניסה הראשית, הרושם רב. זו כנסייה מלכותית וגרנדיוזית. אורכה של הכנסייה ארוך מ-80 מ', רוחבה 22 מ' וגובהה 32.5 מ'. הכנסייה היא מימוש של פרוייקט שאפתני של המלך ז'ואאו הראשון, להקים מנזר כפנתיאון מלכותי.
5. הויטראז'ים (Vitrais)
תוכנית הויטראז'ים של מנזר בטאליה החלה להתבצע בחצי הראשון של המאה ה-15. לבטאליה הייתה את הסדנה הראשונה בפורטוגל לחלונות ויטראז' ושם היו רוב אמני הויטראז' של המדינה מבוססים. לאחר תקופת השיא של הויטראז'ים של מנזר בטאליה, מצבם של הויטראז'ים התדרדר במשך השנים, לא רק בשל הזנחה אלא גם בגלל רעידת האדמה של 1755. בתקופתנו שוקם מה שנותר מן הויטראז'ים המפורסמים של בטאליה.
6. הקפלות הבלתי גמורות (Capelas Imperfeitas)
הפנתיאון של המלך דוארטה, הידוע יותר כ"קפלות הבלתי גמורות", הוא מבנה בצורת מתומן שבנייתו החלה בשנת 1434. הוא נועד לבסס את שושלת השושלת והמורשת האישית של המלך דוארטה ולשמש כמוזוליאום, מבנה קבורה מלכותי לדוארטה ולצאצאיו. תכניות לחוד ומציאות לחוד, מותו של המלך דוארטה בשנת 1437 ומותו של הארכיטקט שלו בשנה שלאחר מכן, הפסיקו את עבודות הבנייה. מאוחר יותר, המלך מנואל הורה על עבודות להשלמת הפנתיאון, אלא שהוא לבסוף זנח את הפרויקט לטובת הקמת מנזר ז'רונימוש בבלם. רק בשנות הארבעים של המאה ה-20, לאחר עיכוב של למעלה מ-500 שנה, הגיעו קבריהם של המלך דוארטה ושל מלכתו ליאונור לבטאליה.
מרתק וממצא.תודה